"האיש החזק" של לוד איננו - בני רגב ז"ל 1945-2024
בני רגב נולד ב-24 במאי 1945, בדיוק 3 שנים לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. במרוצת השנים הפך לסמל של לוד הישנה, הטובה והיפה. הוא התחיל את הקריירה כבעל חנות למאפים בעיר העתיקה, המשיך כאיש הכול יכול של קבוצת הפועל לוד, אותה הפך לקבוצת פאר, והגיע עד לעמדת ראש העיר. בני, שהיה חבר של כולם בלוד, נפטר הלילה שבין שני לשלישי. חודשיים לאחר מותו הפתאומי של אחיו, ברוך רגב ז"ל. שניהם נפטרו מות נשיקה, בעת שנתם. שניהם הספיקו להיות עדים למחווה שעשתה עיריית לוד, כשקראה לאצטדיון העירוני על שמו של "האיש החזק" של הפועל לוד. האיש שהצעיד את הקבוצה לזכייה היסטורית בגביע המדינה בשנת 1984, יחד עם ידידו הקרוב דרור קשטן ז"ל. מותו של מי שהיה אגדה עוד בחייו
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
מערכת רמלוד נט ובאר יעקב
בס"ד
מאת: יורם גבאי
שנת 2024 תיזכר כשנה קשה לעם ישראל בכלל, ולמשפחת רגב בפרט. השנה התחילה עם פטירתו של מאמן הכדורגל המיתולוגי, דרור קשטן ז"ל, שהלך לעולמו ב-15 בינואר. קשטן היה ידיד נפש של בני רגב ובן-בית במשפחת רגב. ידידות מופלאה, שהחלה אי שם בתחילת שנות ה-80, כשבני החתים את דרור קשטן, מאמן אלמוני באותה עת, למשרת מאמן הפועל לוד. כל מי שהכיר את בני רגב או היה ביחסי עבודה אתו, הפך לחבר קרוב, אבל הזכייה בגביע המדינה הביאה לכך שחייהם של בני ודור נכרכו יחדיו, והם הפכו לידידי נפש. קשטן היה מגיע לעתים קרובות ללוד, לביקור בבית משפחת רגב, והוא נקשר בעבותות של אהבה לכל בני המשפחה.
בני רגב ודרור קשטן ז"ל
האיש החזק
בני היה הראשון בספורט הישראלי שכתבי הספורט הצמידו לשמו את הכינוי "האיש החזק". אחריו היו עוד רבים, אך איש מהם לא היה כמוהו. אימפריה של איש אחד, אשר בעשר אצבעותיו בנה מועדון פאר, בזכות נחישות, עוצמה וחזון. מועדון, שלא היה כל קשר בין גודל העיר אותה הוא ייצג, תקציבו וחוסנו הכלכלי, לבין הצלחותיו. בשנים שהפועל לוד נוהלה ע"י רגב, העפילה הקבוצה ברציפות, שנה אחר שנה, מהליגה הנמוכה ביותר בישראל, לליגה הלאומית, שהייתה הליגה העליונה באותם ימים. שחקנים עמדו בתור כדי לשחק בקבוצה, ונתנו את הנשמה עבורה ועבור בני. קבוצות היו מקבלות פיק ברכיים בצומת הקרח, ומגרשה הביתי של הקבוצה היה לאימת הטובות שבקבוצות הליגה. וכמובן, השיא היה בזכייה ההיסטורית בגביע. לאחרונה עשתה ועדת השמות של עיריית לוד בראשות יאיר רביבו צדק היסטורי, כשהחליטה פה אחד, לקרוא לאצטדיון העירוני על שמו של בני רגב. פעילותו הציבורית של בני רגב החלה בשלהי שנת 1983, עת הכריז בפעם הראשונה על מועמדותו לראשות העיר לוד. שנים רבות לפני כן, ניהל את קבוצת הכדורגל הפועל לוד, והיה לאחד מאבני היסוד של הספורט בעיר. רבים מתושבי העיר מכירים לו תודה, על כך שסייע ועזר תמיד לכל דורש. הם עטפו אותו באהבה, ורבים בכו לשמע הידיעה על לכתו, ממש כמו על בן משפחה קרוב.
דרור קשטן היה ידיד של אמת של העיר לוד ושל בני רגב.
משפחת רגב עולה ארצה
סיפורה של משפחת רגב מוכר להרבה משפחות, שעלו לארץ ישראל בשנים הראשונות להקמתה, מטעמי ציונות ואהבת המולדת. כמו רבות אחרות, גם המשפחה של בני רגב הגיעה לארץ מחוסרת כל, לאחר שהותירה את כל רכושה מאחור. עם עלייתה ארצה, שוכנה משפחת רגב במעברה דלה ועלובה ביישוב באר יעקב. לאחר קליטתה בארץ, עברה המשפחה להתגורר באחת משכונות העוני בלוד. למרות התנאים הקשים, בני, שהיה בן 4 בעלייתו ארצה, בלט כבר בנעוריו כמנהיג, דמות לחיקוי וחשוב מכל: חבר. זאת, בזכות תכונותיו הדומיננטיות, שבלטו עוד בצעירותו. וכך מתארים אותו חברי הילדות: חביב, חברותי, חם, מאיר פנים, ובעיקר, כך חוזרים ומציינים כל מכריו: בני היה בעל לב של זהב. אדם שתמיד, בכל עת ובכל שעה, מצא זמן לעזור לזולת. אדם, שבעיקר אהב לעזור לאנשים קשי יום, כאלו שאינם נמנים על חוג מכריו הקרובים. כך שמענו מפי כל מי שראיינו לכתבה זו.
בני רגב עם בניו אופיר וניר
רבים מתושבי לוד הוותיקים, גם כאלה שכבר עזבו את העיר, ביקשו לומר מילה טובה על האיש שהיה בין מעצבי אופייה של לוד. רבים רוצים לקחת חלק בהבעת התודה לאיש, שדלתו וליבו היו תמיד פתוחים בפני כל. לתת מילה טובה או לספר סיפור, המתאר את טוב ליבו של רגב, הילד שצמח בשכונת עוני, הפך לכדורגלן מצטיין בהפועל לוד המיתולוגית, ולימים נודע כ"איש החזק" של הקבוצה ושל העיר. הילד הקטן משכונת בנית, שהוביל יחד עם מקסים לוי ז"ל את לוד לימי הזוהר שלה. איש ציבור, שלמרות המאבקים הפוליטיים, ידע תמיד להישאר אדם חם, המדבר בגובה העיניים. הפוליטיקאי, שבשיא הקריירה שלו, לאחר לכתו הטראגי של מקסים לוי ז"ל, כבש בסערה את כס ראש העיר, ברוב מוחץ, והיה לממשיך דרכו, של מי שבתחילת הדרך היה יריב פוליטי, וברבות הימים, הפך לידיד נפש.
בני רגב ואחיו ברוך רגב ז"ל
"תמיד בני היה שם בשבילנו, וזה המעט שאנחנו יכולים לעשות למענו, כדי להחזיר לו על עזרתו האדירה ועל טוב ליבו". זה המשפט שחוזר ועובר כחוט השני בשיחותינו עם בני כל העדות, המגזרים, מכל הרבדים ושכבות האוכלוסייה בעיר, יממה לאחר לכתו. לצערנו, לא נוכל להזכיר את כל מוקירי זכרו של בני, כי הם רבים מדי. כולם מבקשים למסור תודה והוקרה לפעילותו ברוכת השנים של האיש, המנהיג ובעיקר - האדם, בני רגב ז"ל.
ידידות מופלאה. בני רגב והרב גלויברמן.
דירת שני חדרים ברח' אנילביץ'
כמי שמכירים את בני כבר למעלה מ-30 שנים, אנו נזכרים בשנים הרבות בהן התגוררה המשפחה: האישה המסורה שאיתו, חנה, שלושת הבנים - אופיר, אריק וניר, יחד עם הוריו של רגב, זכרם לברכה, בדירת שני חדרים קטנה וצנועה ברחוב אנילביץ'. גם כשהפך ל"איש החזק" בלוד ולאחד החזקים בספורט בארץ, ואף לאחר שנבחר לראשות העיר, המשיכה משפחת רגב להתגורר בדירה הקטנה. רגב נודע תמיד כאיש משפחה מסור, בעל ואב למופת, המנהל אורח חיים פשוט וצנוע. אדם שמעולם לא דאג לג'ובים לבניו ולבני משפחתו, גם כשהיו לו קשרים ב"חלונות הגבוהים" וגם כשכיהן בתפקידים הבכירים ביותר. המבוגרים שבינינו, זוכרים אותו כגבר יפה תואר ומרשים. חנה נזכרת השבוע, כיצד חברים שהיו מתארחים אצלם לאורך השנים, היו מרימים גבה בפליאה ומפצירים בבעלה: "בני, דחילאק, איך אתה יכול לגור עם המשפחה וההורים בקופסת הגפרורים הזאת. תעבור כבר לבית יותר מרווח". וברוך השם, היה לו הרבה חברים לרגב. החל מצמרת הפוליטיקאים בישראל: ראשי ממשלה, נשיאים, שרים וחברי כנסת לשעבר ובהווה, דרך ראשי ערים, קציני משטרה וצבא וכלה בהמוני בית ישראל. כולם, קטנים כגדולים, פשוטים כאח"מים, נהנו תמיד מאירוח חם, לבבי ומשפחתי וטיפול מפנק ומסור של האישה היפה, שהפליאה בבישוליה ואף אופה. ותמיד, תמיד, הייתה לצדו. חנה לבית משפחת ברדוגו, אחת המשפחות המפוארות של העיר לוד.
אהבת חייו. בני רגב עם אהבת חייו, רעייתו חנה ונכדיו
האהבה הגדולה ומפעל החיים: הפועל לוד
בני רגב התחיל לשחק כדורגל בגיל צעיר מאוד. למעשה, את פרסומו וכוחו שאב בתחילת הדרך מהצלחתו בענף הכדורגל. חבריו הוותיקים מספרים לנו, שבני תמיד בלט בכושר המנהיגות והניהול שלו. בכל הקבוצות בהן שיחק - ילדים, נוער ובוגרים, קיבל מהר מאוד את תפקיד הקפטן. אחד מהחברים ששיחקו אתו בהפועל לוד לא שוכח את המשחק בו עלה רגב מהנוער לבוגרים: "זה היה בשנת 1963. שיחקנו נגד קבוצת הפועל ת"א האימתנית. בשער הקבוצה עמד יעקב חודורוב ז"ל, שלדעת כולם היה גדול שוערי ישראל בכל הזמנים. במשחקו הראשון בבוגרים, הצליח בני רגב, הבלם-קשר, לעשות מה שהיה רק חלומם של הרבה חלוצים בארץ: להבקיע שער לרשת הפועל ת"א ולהכניע את חודורוב הגדול."
גם יעקב חודורוב ז"ל, השוער והאגדה, היה מגיע באופן קבוע לביקורים בבית משפחת רגב. בביקוריו נהג לומר לבני שהוא לעולם לא ישכח את הגול שספג ממנו. בעיקר בגלל שבני היה נער צעיר, במשחקו הראשון בבוגרים.
למרות השער הגדול שכבש, קריירה גדולה לא עשה בני רגב כשחקן. אין בכך כל פלא, אם נזכור שמדובר בימים בהם אפילו שחקנים גדולים ממנו, כמו ז'אן קלוד שיטרית, ששיחק לצדו, ואף לא שחקני נבחרת מצטיינים, כגון נחום סטלמך ושייע גלזר, לא התפרנסו מכדורגל. אבל רגב אהב את הפועל לוד בכל נימי נפשו, וגם לאחר שפרש ממשחק פעיל, המשיך ללוות, להנהיג ולנהל את הקבוצה.
מספרים לנו ותיקי הפועל לוד וזקני העיר: "משה דדש, המנהל המיתולוגי של בית"ר ירושלים, מוזכר תמיד כדוגמא לאיש של מילה וכבוד, על כך שלא נדרש לעורכי דין ולחוזים, כשערך הסכמים עם שחקנים. די היה לו במזכר הבנות, שנכתב על גבי מפיות המסעדות בהן ישב עם הכדורגלנים אותם צירף לבית"ר. חבל שרבים לא יודעים, שבני רגב עשה זאת הרבה שנים לפניו. למעשה, בני רגב לא נזקק אפילו למפיות נייר - מי שהצטרף להפועל לוד, הסתפק במילה שלו. כולם ידעו שמילה של בני זו מילה. שחקנים ומאמנים ידעו, שאם בני הבטיח, בני יקיים. מי שהצטרף לקבוצה והוכיח את עצמו, ידע שיקבל את מלוא שכרו, ובזמן. מי שלא סיפק את הסחורה, ידע לבד שעליו לעזוב. כולם רחשו לבני כבוד ויותר מכל, חששו לאכזבו ולא לעמוד בציפיותיו."
בזכות מקצוענותו ויושרו, זכה בני רגב לכבוד ולמעמדו הרם, שהפך אותו לאיש החזק בלוד ובכדורגל הישראלי. כבוד השמור לו עד היום, בקרב כל עיתונאי הספורט ואנשי ההתאחדות לכדורגל. בזכות היושרה שלו ומעמדו הרם בכדורגל ובעיר לוד, כיבדו אותו עד ליומו האחרון ראשי ממשלות ומדינאים מכל קצוות הקשת הפוליטית. די היה לראות איך הנשיא לשעבר, ראובן ריבלין, שראה אותו באירוע ספורט, התנתק מכל הפמליה והמאבטחים שלו, רק כדי לגשת אליו ולהעניק לו נשיקה במצח, כדי להבין זאת.
עשה מחווה כשקרא לאיצטדיון על שמו של בני רגב. ראש העיר יאיר רביבו עם בני רגב
ואכן, בזכות הניהול החכם, התקיף והנחוש של בני רגב, הפכה קבוצת הפועל לוד מקבוצה זניחה בפריפריה, לשם דבר בכדורגל הישראלי. רגב הביא את טובי המאמנים בישראל לקבוצה: לופא קדוש ז"ל העלה את הקבוצה לליגה הארצית ושמוליק רוזנטל יבדל"א, שהעלה אותה לליגה הלאומית, הליגה הבכירה בארץ באותם זמנים. זאת הקבוצה היחידה בישראל, שעלתה בשנת 1963 לליגה הבכירה, לאחר שהעפילה ברציפות, שנה אחר שנה, מהליגה הנמוכה לליגה הבכירה. היא תעשה זאת שנית, אחרי הרבה שנים, תחת שרביטו של המאמן אופיר רגב יבדל"א.
"מעולם לא הצטרכתי לפטר מאמן", אמר לנו בזמנו רגב: "מאמנים מהשורה הראשונה בארץ אימנו את הפועל לוד - גרונדמן, קדוש, קפיטולניק ודרור קשטן זכרם לברכה. עם כולם סגרתי הסכמים בלחיצת יד, בלי חוזים ובלי עורכי דין."
ואכן, הפועל לוד הפכה שם נרדף לבני רגב, ובני רגב הפך שם נרדף להפועל לוד: כאשר רגב היה חזק, מעמדה של הפועל לוד היה יציב ואיתן, כשבני רגב נאלץ להתמודד עם אתגרים קשים, הלכה הקבוצה ודעכה, עד להתפרקותה.
ב-1999, חודשים ספורים לאחר שבני רגב הפסיד את הבחירות לפנחס עידן, התפרקה הפועל לוד. ב-2003, לאחר שחזר לכהן כראש עיר, הוקמה הקבוצה בשם חדש - "הפועל מקסים לוד", וכאמור, בתוך 3 שנים רצופות, עלתה מליגה ג' לליגה הלאומית. הקבוצה התפרקה פעם נוספת, כשרגב חדל לכהן כראש עיר, והיום היא נבנית מחדש בניהולו של הבן אופיר.
הצעיד את הקבוצה לזכייה היסטורית בגביע המדינה בשנת 1984. בני רגב ז"ל
מות נשיקה
אתמול, בלילה שבין שני לשלישי, הכתה הידיעה בהלם ובתדהמה את כל תושבי העיר לוד: בני רגב, האיש שהיה חלק בלתי נפרד מפני העיר מיום הקמתה, נפטר בשנתו. לא נראה יותר את בני מהלך ברחובות העיר אותה אהב, ולה שמר אמונים. יהי זכרו ברוך!
בני רגב בחניכת האיצטדיון הכדורגל בלוד על שמו
תגובות
לודאי | 19:03 21.06.24