טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה תשפ"ד בלוד

אלפים מתושבי לוד, הגיעו להשתתף בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"ד-2024 בבמה המרכזית בשד' ירושלים בלוד.

פורסם בתאריך: 13/05/2024 10:00    מאת: מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

---

נכתב על ידי

מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

בתמונה: יאיר רביבו ראש עיריית לוד נושא דברים אמש בטקס ליום הזיכרון 

אלפים מתושבי העיר לוד, הגיעו אמש להשתתף בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"ד-2024 בבמה המרכזית בשד' ירושלים בלוד. לרשימה הארוכה והכואבת של 224 מבניה ובנותיה הקדושים של לוד, חללי צה"ל ונרצחי הטרור, נוספו מאז תחילת המלחמה 5 חללים: סגן נוה לקס, רב נגד רומן גנדל, סמל ראשון אברהם נריה כהן, רון שמר וניסים לוי זכרונם לברכה.  

הטקס היה עצוב, מרגש ועוצמתי יותר מכל שנה אחרת. צפירת הדומיה פילחה את הלבבות, הדברים לזכרם של הנופלים מטלטלים, הדמעות מרגעי המוסיקה וקטעי הקריאה, והתפילה לחזרתם של החטופים האהובים, החיילים הגיבורים, האזרחים שכבר שבעה חודשים אינם בבתים.

להלן דבריו של ראש עיריית לוד - יאיר רביבו:
"משפחות יקרות ואהובות: הורים, אלמנות, בנים ובנות, אחים, אחיות, וקרובי משפחה,
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, מקבל השנה משמעות קשה וכואבת. 
שבעה חודשים מאז שארצנו שינתה את פניה, מאז פרצה המלחמה הקשה, הממושכת והכואבת שנכפתה עלינו, מאז שהנוראות בזוועות עולות לנגד עינינו ומציפות אותנו ביגון קודר. 
האסון הגדול שפקד את מדינת ישראל בשבעה באוקטובר, הותיר מראות שלב אדם אנושי אינו יכול לשאת, של גברים, נשים וטף, שנרצחו, נטבחו ועונו באכזריות בלתי נתפסת שאין לה גבולות.
האויב ניצל את המשבר החברתי בו היה מצוי עם ישראל, וניצל את ההזדמנות בחג שמחת תורה, ובמקום שנרקוד עם התורה ולכבודה, ספרנו את מתינו. כ-1,500 נרצחים, ובתוכם יותר מ-600 חיילים וחיילות שנהרגו, מאות חטופים ונעדרים ואלפי פצועים – מספרים שלא ניתן לעכל. 
מאידך, בזכות הרוח הישראלית האיתנה, ראינו בהתעוררות לאומית של גיבורי ישראל הלוחמים שלנו, קמנו מתוך השבר, לא ויתרנו ויצאנו בשנית למלחמת תקומה, תוך שותפות גורל וערבות הדדית של עם אחד, נחוש וחזק! 
יחד עם כל הגיבורים בשדה הקרב, התעורר כל העם בהתנדבות ובמסירות למען החיילים, למען המשפחות המפונות, למען החטופים שישובו בעזרת השם במהרה. ראינו את הנוער הנפלא שלנו, עולה על מדים ומוכן למסור את נפשו למעננו, למען עם ישראל וארץ ישראל. זו רוח ישראל מדורי דורות, הפועמת בלב של כולנו. 
גם בימים אלו, מיטב בנינו ובנותינו נלחמים בגבורה ובחירוף נפש בכל החזיתות כדי להגן עלינו.
אין יום שחולף ולא שומעים על סיפור חדש שנחשף, על גבורה ונחישות של חיילי צה"ל, של אנשי משטרת ישראל, כוחות הביטחון, ההצלה והחילוץ שמסרו את נפשם למעננו.
אחד מסיפורי הגבורה, היה בשבת ההיא, בשבעה באוקטובר. אחרי שמחבלי החמאס נכנסו לישראל, חבורה של לוחמי גולני התקדמו עם הנגמ"ש שלהם לקיבוץ ניר עוז. כשהגיעו לקיבוץ נתקלו בקרב קשה. רימון שנזרק מאחד המחבלים, נכנס לנגמ"ש, אחד הלוחמים לא חשב פעמיים וקפץ על הרימון. כשהנגמ"ש היה מלא עשן אחרי הפיצוץ, מילותיו האחרונות של החייל היו: "ניסיתי להגן על כולנו ועל כל עם ישראל". שמו של החייל הוא מתן אברג'ל זכרונו לברכה, גיבור ישראל. מתן הקריב את חייו למען חבריו ובזכותו כל ששת הלוחמים שהיו איתו בנגמ"ש שרדו. 
למרבה הצער, למערכה הכבדה יש מחיר. בכל פעם הלב מתכווץ בכאב עצום לשמע המילים "הותר לפרסום" של גיבור ישראל שנפל בקרב.

משפחות יקרות, יקיריכם "הרוגי לוד" הם כאלה "שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" כפי שנאמר במסכת תענית בגמרא - לרוב גודל השכר לעולם הבא, על שמסרו נפשם על קידוש השם להצלת ישראל.
לרשימה הארוכה והכואבת של 224 מבניה ובנותיה הקדושים של לוד, חללי צה"ל ונרצחי הטרור, נוספו מאז תחילת המלחמה 5 חללים – סגן נוה לקס, רב נגד רומן גנדל, סמל ראשון אברהם נריה כהן, רון שמר וניסים לוי זכרונם לברכה. יהי זכרם ברוך. מי ייתן ויהיו אלה החללים האחרונים של לוד ומדינת ישראל.
אתם בני המשפחות -חיים את הכאב שלא מרפה מדי יום ובכל ימות השנה. 
בספר ויקרא מסופר על אהרון הכהן שהופך לאב שכול. שני בניו נשרפו ונפטרו. ומה הייתה תגובתו? 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'. אהרון בוכה ואז משתתק, לאחר שמשה אומר לאהרון ולבני משפחתו: 'וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף השם'. כאשר משה אומר שכל בית ישראל, בוכים את השריפה והאובדן ביחד עם אהרון, הם העניקו לו נחמה והקלו מעט על כאבו, שהאבל שלו הוא לא פרטי, אלא של כולם יחד.
איבדתם את היקר לכם מכל, אנו חשים ומרגישים את כאבכם, בוכים אתכם, שותפים לאבל וליגון שפקד את ביתכם. דמעותינו חוברות לדם יקירכם שנספג במעמקי אדמתנו, וביחד אנו מתפללים שלא תדעו עוד צער ויגון.
הפסוק בספר ויקרא מדגיש את המילים "כל בית ישראל", זו המשימה הלאומית שלנו, להיות באחדות, להיות כל ישראל, יחד, כי רק יחד ובעזרת השם, ננצח!
כולנו יחד כאיש אחד, בלב אחד, שמאל וימין, דתיים ושאינם דתיים, כולנו יחד היא ההוכחה הנצחית כי "עם ישראל חי"!

נזכור בכאב את יקירכם, בני ובנות העיר לוד. לנצח נזכור אותם, את כולם! כל חלל הוא סיפור של גבורה עילאית, בספר ההיסטוריה הנצחי של עם ישראל. 
אנו מחבקים אתכם, רוצים לזעוק ולומר לכם – אנו אוהבים אתכם על עמידתכם האיתנה, ומודים לכם על הקורבן שהקרבתם למעננו. אתם הכוח שלנו בדרך לניצחון. 
נישא תפילה להצלחת חיילי צה"ל, לוחמינו הגיבורים וכל כוחות הביטחון וההצלה, שהקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את כולם ויעטרם בכתר ניצחון, לרפואת הפצועים ולהשבת כל החטופים במהרה. 
מחר יונף דגלנו שוב אל ראש התורן ונציין 76 שנות עצמאות, אולם אנו יודעים וזוכרים את המחיר ששילמנו כדי להיות עם חופשי בארצנו. השנה, יותר מבכל שנה אחרת, נבין מה היה קורה אילו לא היתה לנו מדינה. השנה, יותר מבכל שנה אחרת, נשמח. מתוך כובד ראש, מתוך תפילה למען החטופים, מתוך השתתפות בצער המשפחות השכולות, אבל מוכרחים להרים את הראש ולהיות גאים במדינתנו.
אסיים בדברי הנביא ירמיהו הקושר את בכי האם השכולה עם התקווה להחזיר את הבנים כפי שמבטאות 3 המילים בסמלה של העיר לוד "ושבו בנים לגבולם"
 כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים-
רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.
 כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:
 כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעולָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
 וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם.
יהי זכרם הקדוש של יקירכם ברוך ותהא נשמתם צרורה בצרור חיי העם היהודי לדור ודור, אמן."