רשימת ח"ן ללוד, בראשותו של משה בן חמו, "השועל", שסימנה "ח", צוברת אלפי תומכים, ומאיימת להיות הפתעת הבחירות למועצת עיריית לוד. מסתמן: הרשימה תזכה בשלושה-ארבעה מנדטים, וכל ראש עיר שייבחר לא יוכל להקים קואליציה בלעדיה. רבים מתושבי לוד תומכים בה בזכות היותה הרשימה היחידה שראשיה לא חוששים להצהיר בריש-גלי: "נחזיר את לוד ללודאים!"
מאת: אוה אהרונוף
אין איש שאינו מכיר את משה בן חמו בלוד. הבחור החרוץ והאנרגטי, שיכול להיראות בו זמנית בעשרה מקומות בעיר, ולעזור בפתרון בעיות ל-20 תושבים באותה העת, כבר מוכר יותר בכינויו "השועל". זכות היוצרים לכינוי זה, שמורה לעורך המיתולוגי של "רמלוד", רונן, שהדביק לו את השם בשל היותו בקיא בכל רזי הפוליטיקה המוניציפלית, ובשל יכולתו למצוא פתרון לכל מצב מסובך.
"השועל", בן 54, נולד בלוד, והוא בין הלודאים הבודדים שאתה יכול "לחתום" על כך שלא יעזוב לעולם את העיר. הוא היה עוזרו האישי של מקסים לוי, בתקופת הזוהר של לוד. יש לו שושלת משפחתית מפוארת: אביו הוא רבי שמואל בן חמו, שהנו צדיק מרובה זכויות וחסדים, המפורסם בכך, שכל ברכה שהוא נותן מתגשמת. אחותו היא שמחה פרידמן, שבמו ידיה בנתה את מערכת החינוך לגיל הרך בלוד. בזכותה, הייתה העיר לוד בין הראשונות בה החינוך בכל גני הילדים, מגיל 3 ועד 6, היה חינם אין כסף. כמו-כן, הקימה הגב' פרידמן את כל מערכת המעונות, פעוטונים, צהרונים ואת המרכז לגיל הרך, שמיתרונותיהם נהנים תושבי העיר עד היום.
רבים מתושבי העיר הרימו גבה, כאשר לפני מספר חודשים הכריז בן חמו על מועמדתו, שכן, במשך שלושה עשורים הוא נחשב לג'וקר, המושך את החוטים מאחורי הקלעים. המועמדים שהריץ במשך השנים, תמיד נבחרו לראשות העיר. "השועל" היה "נייר הלקמוס" של הבחירות. ברגע שהיה מגלה את הקלפים ומצהיר על תמיכתו במועמד מסוים, מיד ידעו כולם מי הוא ראש העיר הבא, והמתח היה מתפוגג. רק בבחירות הללו, הוא עדיין שומר את הקלפים קרוב לחזה, ומסרב להצהיר על תמיכה במועמד מסוים, מה שיאפשר לו להיכנס, בבוא העת, למו"מ נטול טינה ורגשות שליליים עם כל מועמד שייבחר.
אומנם לקח לחבריו הרבים מספר ימים לעכל את התמודדותו, אבל לאחר תקופה קצרה, כשהתבררה רצינותו, וכשהסחף הלך וגבר, יותר ויותר תושבים, צעירים, מבוגרים, ותיקים וחדשים, הצטרפו למחנה ההולך וגדל שלו, והיום רשימתו מסתמנת כאחת הגדולות שתהיינה במועצת העיר הבאה.
אנו מקיימים את הריאיון במטה הבחירות "הביתי" שלו, שברחוב הנשיא, במרכז העיר. בניגוד לשאר המטות, כאן לא תמצא מחשבים, לוחות תכנון, מרכזיות טלפונים ומזגנים. מספר שלטי בד, שולחן וכמה ספסלים, אבל הרבה חום ואהבה מכל עבר. דלתות הסניף פתוחות לרווחה, וכל מי שעובר ברחוב ומזהה את השועל, ניגש לתת חיבוק, ללחוץ יד ולהרעיף אהבה. כמעט כולם מייחלים להצלחתו. בין גלי האהדה הללו, הצלחנו להשחיל כמה שאלות...
"שועל", מה גרם לך לרוץ בפעם הראשונה בחייך למועצת העיר?
כל חיי הייתי מאחורי הקלעים והרצתי ראשי ערים. מאז שהכרתי את הפוליטיקה המקומית, תמכתי בדמוקרטיה חופשית. אחת מהזכויות הבסיסיות בדמוקרטיה, על פי כל הוגי הדעות, היא זכות הבחירה, ולכן תמיד התנגדתי באופן נחרץ לוועדות הקרואות, שאת פירותיהן הבאושים כולנו נאלצים לבלוע היום ובמשך כל העשור האחרון. המינימום שמגיע לתושב הוא, לבחור את נציגיו למועצת העירייה. זו זכות ששללו לנו, בצורה שפלה, במשך 3 קדנציות תמימות. במשך כל התקופה הזאת, לא היה רגע שלא הפסקתי ללחום על החזרת זכות הבחירה לתושבי לוד, כי אני חסיד של דמוקרטיה.
בפעם הזאת, הבנתי שאיני יכול להישאר מאחור, וכי אני חייב לעשות את טבילת האש, ולהתקדם למרכז הבמה הפוליטית. כל מי שמכיר אותי, ומעטים בלוד אינם מכירים אותי, יודע, ללא עוררין, שיש לי את הניסיון והידע בכל מה שקשור למערכות בחירות מקומיות, ובמיוחד בכל מה שקשור לעירנו לוד. רבים פוגשים אותי, ואומרים לי: "משה, אין עוד אדם בעיר שיודע טוב ממך מה יביא מזור ומרפא לעיר."
אני מכבד את כל המועמדים הרצים לראשות העירייה, אך יודע ומבין, שאני חייב לעמוד לצד ראש העיר הנבחר, כדי לסייע ולעזור. נכנסתי למרוץ במטרה אחת ברורה: אני בא לעזור, כמו שרק אני יודע.
ובאלה תחומים תרצה לסייע במיוחד?
ראשית, חייבים להחזיר את לוד ללודאים. זו אינה סתם סיסמה. אין עוד עיר בארץ, בה מועסקים בעירייה כל כך הרבה עובדים שאינם גרים בה. 90% מהמנהלים בעירייה אינם תושבי העיר. עובד עירייה שאינו הולך לישון בעירו, שיוצא לבלות במקום מגוריו, לא מודע למצוקות של תושבי העיר ואין לו מוטיבציה לפתור אותן. מה גם, שכמעט בכל תפקיד בעירייה, תמצא כמה וכמה לודאים העולים באיכויותיהם על העובדים הנוכחיים.
הדבר השני שהוא בדמנו, הנו הצערת העיר. חייבים להביא לכאן זוגות צעירים, שיביאו איתם ילדים. עתיד העיר טמון בדור החדש שיגדל בה. היום אנו נחשבים לאחת הערים המבוגרות בארץ. לבי נחמץ, כאשר בעשור האחרון אני שומע כמעט מידי שנה על סגירת בית ספר נוסף. החלום שלי, שתוך מספר שנים נכפיל את מספר בתי הספר, ולא נסגור בתי ספר.
כיצד תגרום לכך שיגיעו לכאן זוגות צעירים?
אין זה סוד, שבעולם החדש שולט השיווק. הכול מתחיל בשיווקה של העיר, שיביא לשגשוג ופריחה מחדש. בשנים האחרונות לא שיווקו את העיר נכון, ואיבדנו הרבה תושבים טובים. אחד מ"החומרים" הטובים שיש לנו בעיר, הם ילדינו, שלצערי, עוזבים את העיר ובורחים ממנה לערים אחרות, ברגע שהם עומדים על פרקם. את התופעה הזו ניתן לעצור ובכוונתי לעשות הכל כדי שתיפסק.
איך תשווק טוב יותר את העיר?
דבר ראשון, חייבים להתחיל בבנייה לזוגות צעירים. בכוונתי לפתוח את פרויקט "אחיסמך הגדולה" לכלל הציבור. 1000 יחידות דיור יהיו לזוגות צעירים מקומיים, בתנאים מיוחדים, בהסכם שייסגר בין עיריית לוד למשרד השיכון. 1000 יחידות דיור נוספות, לזוגות צעירים מחוץ ללוד ו-1000 נוספים לכלל האוכלוסייה, בניסיון להביא לעיר אוכלוסייה חזקה, שתחזק את העיר ולא תחליש אותה.
כמובן, שרק חינוך איכותי, כמו שידעה העיר בעבר, ימשוך לכאן הורים לילדים. לשם כך, נפתח את בתי הספר גם אחר הצהריים לפעילויות שבתחום החינוך הלא פורמאלי, נחזיר את מחלקת התנ"ס הטובה שהייתה בעיר, במתכונת מלאה עם תקציבים הולמים. נחזיר את מחלקות הספורט ואת התרבות לעיר. זה מגיע לנו, בדיוק כפי שזה מגיע לתושב בצפון ת"א או בהרצליה.
כשנראה את הפירות הראשונים, נוכל גם לשווק את העיר בצורה ראויה: נדגיש את מיקומה הגיאוגרפי המעולה, את הפוטנציאל האדיר הגלום בה, נעודד חברות להעביר ולהקים את מפעליהן באזור התעשייה.
שועל, אתה רציני? הרי בינתיים כל המפעלים בורחים מכאן...
בוודאי שיברחו! והכיצד לא יברחו, אם המסים שעיריית לוד גובה הם בין הגבוהים בארץ? לא ייתכן שאנחנו נמצאים במקום הכי מרכזי בארץ, ורק מסביבנו מתפתחים פארקים של תעשייה ברמות הכי גבוהות. נשארנו תקועים מאחור בגלל נטל המסים הכבד המוטל על חברות הרוצות להקים כאן את מפעליהן. היום אנחנו נחשבים לעיר היקרה ביותר בארץ מבחינת היטל המסים למסחר ותעשייה, וזה בדוק!
לכשאבחר, אקרא ואעודד חברות להקים בעיר את מפעליהן ואתן להן נקודות זיכוי במסים, ככל שיקלטו יותר לודאים למפעליהן. כך אצור מצב, שלחברות יהיה משתלם להעסיק לודאים, ונשים קץ לאחוז הגבוה של מובטלים בעיר. החלום שלי הוא, שהמקום היחידי בלוד בו תהיה אבטלה, יהיה לשכת התעסוקה.
תדאג לטפל רק במפעלים גדולים? מה עם העסקים הקטנים שכורעים תחת נטל המסים הכבד?
אכן, נגעת בעוד בעיה כאובה. לא ייתכן, שלמעלה מ-70% מהעסקים הקטנים בלוד פועלים ללא רישיון עסק, וכל זאת בשל הבירוקרטיה הסבוכה של עיריית לוד. כשאבחר, בכוונתי להיכנס לעובי הקורה גם בנושא הזה. אפעל כדי לעודד כמה שיותר יזמים לפתוח עסקים בלוד. נקים קרן לעידוד עסקים קטנים, על-מנת שייפתחו כמה שיותר עסקים, לרווחת התושבים. נקל עליהם ברישוי העסק, בארנונה ובכל ההיטלים.
מה לגבי הארנונה הגבוהה על בתי-אב?
זהו גם תחום שאני מתמחה בו, וגם כאן לצערי, יש לי ביקורת קשה. לא זו בלבד, שהארנונה בעיר גבוהה, העירייה וחברת הגבייה מעמידות נגד תושבים מעוטי יכולת שמפגרים בתשלומים משפטנים מחוץ לעירייה, וגם לאחר שהם מגיעים להסדרי תשלום, הם נאלצים לשלם אלפי שקלים שכר טרחה וטיפול לעורכי-דין שמוצצים את דמם. החלום שלי הוא לפתוח במחלקה המשפטית של העירייה יחידה מיוחדת עם עורכי דין שיטפלו בתיקים הללו, יקלו על הסדרי התשלום, ויחסכו מהתושבים את העמלות הגבוהות של עורכי דין חיצוניים.
מה דעתך על הבחירות באופן כללי?
אני בוש ונכלם מצורת ההתנהלות של המחנות השונים. במקום שכל אחד ידגיש את צדדיו החיוביים, מציגים את השלילי שבאחר, ותדמיתה של העיר הולכת ומתדרדרת. כבר נעשו מספר כתבות שליליות, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים על מערכת הבחירות בלוד, והעיר הוצגה באופן שלילי. אם ההכפשות ההדדיות תמשכנה, קרוב לוודאי שהכתבה הקשה שהייתה בשבוע שעבר בשער "מעריב", אינה האחרונה. אני קורא לכל המתמודדים לקיים מערכת בחירות נקייה וחיובית. שכל אחד יציג את משנתו הפוליטית. הציבור מספיק חכם לבחור את ההנהגה הראויה ביותר.
ולסיום, מר בן חמו, מהו חזונך. כיצד היית רוצה לראות את העיר לוד בשנים הקרובות?
אספר לך סיפור. בראש השנה, כשחזרתי הביתה מבית הכנסת, ראיתי שכל החניות בעיר עמוסות בכלי-רכב של הבנות והבנים שהגיעו להתארח בחג אצל הוריהם. החלום הגדול שלי הוא לראות את המכוניות האלה בכל ימות השנה, וכפי שחקוק על סמל העיר, כך יתקיים בנו הפסוק: "ושבו בנים לגבולם".
